פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ג', ז’ בחשון תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
"ריקוד הצללים המאושרים" זה שם הסיפור האחרון בקובץ הקרוי על שמו. הסופרת, אליס מונרו הנחשבת לאמנית הסיפור הקצר, מביאה בסיפור זה, לטעמי, את המהות של סיפוריה
22:12 (01/02/15) אילנה כהן

אליס מונרו היא סופרת של פרברים קנדיים, עיירות קטנות דועכות ומוזנחות, שהרבה לא קורה בהן. חיים שם אנשי שוליים שמנסים להתקיים, להתפרנס. היא שולה קטע מינורי אבל בעל משמעות מרצף קיומם ומספרת אותו. מתוך אבק חייהם האפרוריים השוליים, היא חושפת מטמון זעיר של זהב, אך הוא שב ומתכסה לשגרת חייהם. כך בספור ריקוד הצללים המאושרים. מיס מרסאלס, היא מורה לפסנתר מזדקנת שתלמידיה התמעטו במשך השנים. היא מקפידה לערוך לתלמידיה והוריהם מעין רסיטל של תלמידים, שהוא לטורח על כולם. הם יבואו כי לא רוצים לפגוע בה, אבל יתלוננו על בזבוז זמן. והנה, בזמן שגיבורת הסיפור מנגנת את חלקה, מופיעה במאוחר חבורת ילדים "אחרים". הם מבית ספר לילדי תסמונת דאון ולקויות דומות. וכשמגיע תורה, אחת מהילדות האלה קמה לנגן "היא מנגנת יצירה לא מוכרת נעימה שברירית אצילית ועליזה שטומנת בחובה את תחושת החופש שבאושר לא רגשני עצום, וכל מה שהילדה הזאת עושה ... הוא לנגן כך שניתן להרגיש את זה... והמוזיקה נישאת מבעד לדלת ולחלונות הפתוחים אל הרחוב הקיצי המלהט". אבל הילדה הזו עם שאר חבריה יחזרו לבית הספר המיוחד שלהם, ושום דבר לא יקרה. "אין להכחיש את כשרונה של הילדה, אחרי הכול הוא חסר תועלת.." מטמון הזהב התכסה שוב באבק, והחיים ממשיכים כי זה טיבם. בסיפור "הקאובוי של האחים וורק נוסעת הגיבורה, ילדה, עם אביה לעבודתו כסוכן נוסע. הוא סוטה מסלולו הרגיל כדי לבקר בהפתעה את נורה, אישה שניתן להבין שהייתה אהובתו לפני שהתחתן. הוא מדבר עם אימה העיוורת בזמן שנורה מחליפה בגדיה לשמלה פרחונית. היא מנסה להחיות את מה שכבר אי אפשר. כל אחד ממשיך במסלול חייו. הספור "המשרד" בולט בחריגותו משאר סיפוריה. היא מספרת בגוף ראשון שעלה בה רעיון מהפכני תוך כדי גיהוץ חולצה. מכיוון שהיא סופרת, היא זקוקה למשרד כדי לכתוב. "גבר יכול לעבוד בבית.. הבית מארגן עצמו סביבו באופן מיטבי. כולם מכירים בכך שהעבודה שלו קיימת, לא מצפים ממנו לענות לטלפון, למצוא דברים שהלכו לאיבוד, לבדוק למה הילדים בוכים או להאכיל את החתול... אישה אינה נכנסה לבית כדי להשתמש בו. היא היא הבית. אי אפשר ליצור בידול". היא שוכרת דירה שאמורה לשמש לה משרד ולהעניק לה שקט שיפנה מרחב יצירה שאין לה בבית. זה כמובן לא עובד... בעלי הבית יורדים לחייה. והיא חוזרת הביתה. בספר 15 סיפורים. הוצאת מחברות לספרות. המו"ל כינרת זמורה ביתן. מובטחת הנאה צרופה.