פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ש', כ’ באייר תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
משה עזריאל חזר מטיול חב' פגסוס לקובה ומספר על הלך הרוחות בימי תמורה והכנה למבול המערבי. כתב וצלם :משה עזריאל.
20:53 (07/01/16) אילנה כהן

זה ימים ספורים מאז שובי מסיור בקובה. התחושה הרוחשת באוויר כי הימים ימי תמורה. הפשרת היחסים עם ארה"ב אמורה לסחוף את קובה לחיק התרבות המערבית, ולהיטמע בתוך עידן השפע, איזה שפע? לא ברור. אי לכך מיהרנו ויצאנו לבקר ולהנציח את העקבות שנותרו לקובה הישנה אשר נודעה בעיצוב חברה סוציאליסטית/קומוניסטית מקורית משל עצמה. נסענו בחוצות הוואנה, ברחובות של טרינידד ושל סנטה קלרה, ובכל ניבט מראה של דלות, ואולי נכון יותר לומר פשטות. לבד מהחוצות הנוצצות ובתי המלון הקורצים לתיירים, רחובות הערים, חזיתות הבתים, מראה התושבים, המכוניות שבכבישים, שייכים למה שאנו בני המערב זוכרים משנות החמישים של המאה הקודמת. אפילו המוזיקה הנשמעת מכל בית קפה שייכת למצעדי הפזמונים של אותן שנים. קִיסָס, בֶזָה מֶה, סוּוי מִי, וכד'. הוואנה עדיין מסרבת לפתוח את זרועותיה לפולש האמריקני, והיא אפילו מתעקשת לנקוב את סחורותיה במונחי יורו, כאילו שהיא על גדות הריין, ולא במרחק 80 ק"מ מקי-ווסט פלורידה. גאווה פטריוטית המשקפת את המטען ההיסטורי השלילי כלפי השכנה מצפון. אבל בל נטעה. אם מעמיקים נדבך אחד מתחת לפני השטח מגלים קובה אחרת. הבתים אמנם דלים, אבל מדרכותיהם נקיות ללא בדל אשפה. האנשים דלים אבל לבושים באורח רהוט כאילו הם עדיין בעידן הקולוניאלי. האזרחים המטיילים לאורך טיילת הים הקריבי שמדרום, נעים בשלווה, מתוך תחושת בטחון. בהוואנה של היום אין אלימות, והאזרח חי בה ללא הפחד הקיים בערינו אנו. ברב המסעדות ובתי הקפה, אתה יושב מול קבוצת זמר המנעימה את ארוחתך בצוהרי היום. להקה אקראית של מנגנים וזמרים השרים להנאתם בגיטרה ותופים, וכל תמורתם היא התשר שלך בסוף הופעתם. אין זאת אלא שהאזרח הקובני חי בתוך מסגרת חיים שונה מהותית מחיי המערב המתקדם, באופן שקשה לאיש כמונו לתפוש, בשונה מכל מה שציירנו בעיני רוחנו לארץ קשת יום זו. הקובני כנראה יודע יותר שלווה, נהנה מהביטחון אשר המקום נותן לו, ואין הוא רדוף על ידי המערכת ההישגית המוכרת לנו. המבקר המערבי פשוט לא מסוגל לעכל צורת חיים כזו. הצעיר בן המקום שט לו בהנאה במכונית פונטיאק פתוחה, משוחזרת להפליא, נוצצת ניקלים, של שנות החמישים, גרוטאה שהושלכה ע"י שכנו האמריקאי, ומתקבל הרושם שהוא נהנה אף יותר משכנו טרוּף מלחמת המותגים. ואם נוסיף ונחפור אף יותר לעומק נגלה את המניעים לתחושת השקט הזו של האזרח הקובני. מקום עבודתו מספק לו הכנסה שנתית עלובה שאין בה די כדי להעביר שבוע יחיד בעולם שמצפון, אולם יציבה. בה בעת המערכת מבטיחה לו בריאות, אף כי מוגבלת, חינוך חינמי לילדים וגם למבוגרים. דיור מינימלי. ביטוח לחסרי ישע, ומעל לכל מוצרים במחיר נמוך ואף מגוחך. בקיצור מערכת סוציאליסטית מושלמת על פי התאוריה. נציין כי קובה באמצעות מערכת חינוך למבוגרים הורידה את האנאלפביתיות שהייתה בה בעת המהפכה מכ-35% ל10%. החינוך הגבוה פיתח את לימודי הרפואה והביא מקצוע זה להישגים לא מבוטלים. דרום אמריקאים רבים מגיעים להוואנה לטיפול רפואי, ומדינה ענייה זו אף שלחה אלפי רופאים לשירות חוץ בוונצואלה, כתחליף לנפט אשר חסר לה. עם מדפים חצי ריקים, עם מוצרים בסיסיים ללא מבחר, אבל במחיר שהוא 10% מהמחיר המערבי שאנחנו מכירים. התושב מקבל את המוצרים בהקצבה, וכל תנועות המכולת נרשמות שורה שורה ע"י המוכרת לצורכי מעקב ובדיקה. 60 שנה של מהפכה סוציאליסטית, וכל הארץ גדושה בפורטרט המקודש של צ'ה, גיבורה הארגנטינאי המיובא של קובה. על קירות הבתים, על פני החזיתות הנישאות בכיכר המהפכה, על חזה חולצות הטי, צ'ה עם הקפלט הידוע, פתילי השיער וחתימת הזקן, מודיע קבל עם את המשפט הנצחי .......עד הניצחון, דם. לא פלא שפידל, נשמתו התאומה של צ'ה, שיחרר אותו מכל תפקידיו בממשלה, ושילח אותו לדרכו. הוא פשוט כנראה לא יכול היה לשאת דמות כל כך כריזמטית המתנשאת מעליו, והוא אף אינו בן המקום. הטיעון היה שצ'ה יצא חוצץ נגד הקומוניזם המזויף של ברה"מ, בעוד שקובה נהנתה באותה עת מתמיכתה של זו האחרונה. צ'ה הפליג לרחבי העולם כדי להמשיך את אידאל החיים שלו, של יצוא המהפכה, בקונגו ואח"כ בבוליביה, בעלת השלטון הרודני שבה. הוא נלכד ע"י השלטון מודרך ה-CIA האמריקני, הומת והוא בן 38 ואב לחמישה. רגע השיא בחיי צ'ה היה הקרב הידוע בסנטה קלרה, כאשר לוחמי המהפכה עמדו בפני תבוסה, וצ'ה, עם יחידתו הדלה, עמד בקרב מול חיילי הרודן בטיסטה, ובגבורה ותחבולה היכו בהם, השתלטו על רכבת המשלוח, והסתערו על הוואנה הבירה. בטיסטה הרודן ,שנתמך ע"י ארה"ב, לקח את כל הקופה הקובנית, כ-300 מליון דולר, ברח לרפובליקה הדומיניקנית וחרץ גורל המהפכה. לשיר המצמר Hasta Siempre comandante Che Guevara by Nathalie Cardone לרביעית ההנהגה המהפכנית לרבות פידל, אחיו ראול, צ'ה וחברם הרביעי קאמילו סיאנפואגוס, הנהיגו מהפכה ייחודית אשר, כך זה נראה, התקרבה לאידאל הסוציאליסטי, של חלוקה שווה. עד כמה שידוע הם השתדלו לתת מופת של מנהיגות ואיש מהם לא גנב את הקופה הציבורית. ביום המנוחה של סוף השבוע היה צ'ה יוצא לשדות הסוכר לעבוד במו ידיו בצד הפועלים. מופת שלא מוצאים כיום אצלנו. בהמשך היה צ'ה אחראי לבנקאות, ולרפורמות השונות כולל הרפורמה האגרארית. יש להסתייג ולציין שמיד עם ההשתלטות על הארץ, מונה צ'ה למנהל בתי הסוהר, לה-קבנה, מקום שנודע לשמצה בשל ההוצאות הסיטונאיות להורג, (בין 200 ל-700 מתנגדי המשטר), ויש הטוענים שבמו ידיו הוא חרץ דינם של נשפטים. טיעון זו הוא אולי הטעון החזק העיקרי העומד נגד הדמות ההרואית ההיסטורית של מהפכן זה, בכל רחבי תבל. מכל מקום הסמל הבולט ביותר בעולמנו לצדק חברתי ולמהפכנות שמאל הוא צ'ה גברה. ויש הטוענים ליהדותו מצד אמו. ואם הרושם העולה מהביקור הוא חיובי, ואפשר לתמצת אותו כמדינה שלווה, עניה אך שמחה בחלקה, אזי עולה מיד השאלה, כיצד זה שהיא אינה מצליחה להדביק את עולמנו המערבי, לפחות בהישגיה החומריים? הרי אם נמצאה בקובה תשובה הולמת לאיזון בין צרכיו ושלוותו של האדם, היה מקום לצפות למעמד גבוה יותר של קובה בסולם העמים. קובה של היום מדורגת במקום 67 בסולם ההתפתחות האנושית – HDI - UN human development index לשנת 2014. לא כל כך גרוע. (בראש צועדת נורבגיה - 1, ארה"ב – 8, ישראל -18, לפני יפן בלגיה צרפת, אוסטריה, כל מדינות ה OECD מתחת ל-30, רוסיה – 50, סין -90). סולם זה מורכב מתל"ג, תוחלת חיים, אנאלפביתיות, אלימות בציבור, ועוד מרכיבים רבים המעמידים אותו בראש המדדים למעמד מדינה. קשה להשיב על שאלת הישגיה של קובה בהרף עין. כאן דרוש מחקר עמוק יותר. שאלה מה מעמידים מול מה? האם נשווה בין שתי שיטות כלכליות, זו הליברלית/קפיטליסטית בה אנו חיים בעולם המערבי, או בין שתי תרבויות חברתיות כגון התרבות ההודית, היפנית, ולהבדיל הקובנית, המבליטות את חיי הרוח ומדגישות פחות את חיי החומר. דומה שהשיטה הכלכלית הקפיטליסטית דוחפת את האדם בכוח רב יותר במעלה הסולם הכלכלי. עפ"י פוקוימה, האדם המערבי מורדף צריכה ומוצרים. עפ"י קודג'בה שיא מאווייו הוא הרצון לזכות בהערכה על הישגיו החומריים והאינטלקטואלים. קובה הצליחה איך שהוא ליישם חלק לא מבוטל מעקרון השוויון הסוציאלי, אבל, מה לעשות, השיטה הסוציאלית אינה יכולה להשתוות לקפיטליזם, בכל הנוגע לצד החומרי, גם אם היא מיושמת באורח אידאלי. אסור גם לשכוח את ההרכב הדמוגרפי המיוחד של קובה, המכיל את צאצאי העבדים האפריקניים שהגיעו אלא כתחנה ראשונה בדרכם מערבה, את האינדיאנים בני המקום ואת צאצאי הספרדים הכובשים. איך שלא יהיה היה זה ניסיון מוצלח ועשיר להתוודע אל תרבות אחרת, מעוררת מחשבה, רגעים ספורים לפני שהיא נשטפת ע"י זרם המותגים המערבי שאמריקה עומדת לשלח לכוון קובה.

 
אתר הפיצוץ בסנטה קלרה.נגני רחוב...