פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ו', ב’ באייר תשע”ז
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
סיפורי מסע מחקריים של אמניות ואוצרות בעקבות נשים מרתקות, שחיו ופעלו בזמנים ובמקומות שונים, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בתערוכה "בעקבותיה".ד"ר איה לוריא ורונית פורת בתערוכה "מר אולבריך והעלמה נוימן "
17:42 (15/01/17) אילנה כהן

ביום שלפני פתיחת תערוכה "בעקבותיה", עוד המסמרים נתקעים בקירות שבמזאון הרצליה לאמנות עכשווית יצאנו למסע מרתק של אמניות ואוצרות המפרגנות לנשים ולאמניות שונות בארץ ובעולם וחושפות את יצירתן ודרכן. כאשר הסיפור המשותף הוא ,שלאורך השנים תמיד המצאו גורמים אישיים, תרבותיים וחברתיים אשר מנעו את אפשרויות היצירה וחשיפה ובמקרים הקשים יותר הפכו הנשים לקורבנות של סטיגמות חברתיות.התערוכות המוצגות הן:מיכל היימן: AP – Artist Proof, Asylum (The Dress, 1855-2017)הילה בן ארי: תנועה בין קווים שבורים – מחווה להדה אורןטליה סידי: חמש עבודותמרים חלפי: גלוית עינייםמורן שוב: עיניים שמחות לצִלָּה בינדרהינדה וייס: אחרי היעל הנוביתמר לצמן: ביקורה של גברת טאדמבט פנימי III / חשיפות: קבוצת מונדי_לאב במוזיאון הרצליה. ד"ר איה לוריא, מנהלת ואוצרת המוזיאון לקחה אותנו להתוודעות לעבודותן ולסיפורים שמאחורי .התחנה הראשונה היתה התערוכה "מר אולבריך והעלמה נוימן " של האמנית רונית פורת,אשר התוודעתה לסיפור רצח סנצציוני שהסעיר את ברלין בשנת 1931. כאשר לישן נוימן בת 16 ובן זוגה ריכרד שטולפה רצו את פריץ אולבריך. אולבריך שען במקצועו הפך את הסטודיו שמאחורי משרדו לצילום פורנוגרפי וצילם למעל מ-1,500 נערות. המוטיב כאן הוא הקורבן (לישן נוימן) שבאה לפגוע במקרבן. היא ושותפה הגיעו לשדוד שעונים והארוע הפך לרצח.בחלל התערוכה מוצגים שני נרטיבים מקבילים: האחד מתחקה אחר הנעשה, המדומיין או הלא מודע, בלשכתו האפלה של אולבריך; האחר מציג את הסיפור של נוימן כמודל נשי שהפכה מקרבן למקרבן, ממושא למציצנות לרוצחת. אופן הצגתם של שני הנרטיבים בחלל מרמז על אפשרות של היפוך תפקידים בין חוץ ופנים, בין נוימן ואולבריך.רונית פורת ,יוצרת מכפר גלעדי ,מדגישה את כפילות נקודות המבט של גבר ואשה ושל צלם ומודל. כפילות אותה היא מיצגת במיצב סטריאוסקופי של פנורמה קיסרית אותו המציא אוגוסט הרמן שמונים שנה לפני הרצח.בדרך זו בוחנת רונית ובעצם מאפשרת לנו לבחון את הקשר בין מדיית הצילום לבין מצצנות.תערוכה מעניינת ומסקרנת ובהחלט מעלה מחשבות ופרספקטיבות שונות על אמנות וחברה.רונית פורת: מר אולבריך והעלמה נוימןאוצרת: אורית בולגרו תערוכה מסקרנת נוספת היא תערוכתה של מיכל היימן.מיכל היימן: AP – Artist Proof, Asylum (The Dress, 1855-2017) אותה אצרה איה לוריא.בחלל האולם התחתון הגדול של המוזיאון ירדנו להתרשם מתערוכתה של מיכל אשר מיצב, מיצג, וידיאו, סאונד, תצלומים, עבודת רצפה, אובייקטים, מסמכים ותצוגת ארכיון. במרכז מעין משרד קבלה של רופא עם צילומי הנשים שאושפסו תלויים דמויי צילומי רנטגן, ומסביב עמדות מחשב בהן מוצגות "קהילת נשים " מהארץ ומהעולם שהצטרפו לפרוייקט והסכימו להצטלם כקורבנות "מקלט למשוגעים" של "ד"ר דיאמונד .הכל החל במפגש מכריע עם תצלום של אישה שנראתה למיכל הימן דומה להפליא לעצמה בגיל ההתבגרות – תצלום שצילם בסביבות 1855 ד"ר דיאמונד ב"מקלט למשוגעים" – הוביל אותה לפרויקט המבקש לבחון את תנאי האפשרות הפוליטיים, התרבותיים, המגדריים והפסיכולוגיים של "שיבה". הצעתה הרדיקלית של היימן מייצרת קהילה חדשה הכוללת עשרות נשים – מחפשות מקלט, אקטיביסטיות, אמניות ואחרות – מ־ 1855 ועד 2017. בין הנשים נמצאות חווה אלברשטיין, עדנה מזי"א ועוד.במיצב ובעבודתה עורכת מיכל מעין "תיקון עולם" ותיקון פסיכולוגי ובעזרת נשות הקהילה משחררת את הנשים שנכלאו לשווא בבית המשוגעים של ד"ר דיאמונד. תערוכה חשובה ומסקרנת המוסיפה נדבך לתפקידה של האמנות כחוקרת ומתקנת עוולות חברתיות. משם עברנו למיצב הווידיאו של הילה בן ארי בו מתקיים מפגש בין יצירתה לבין זו של הכוריאוגרפית הישראלית הדה אורן (2008-1935). בן ארי, חוקרת ומנהלת דיאלוג עם יוצרים ישראלים ותיקים. בסרטונים, המוקרנים בחלל התערוכה על ניירות האחוזים בקונסטרוקציות מתכת, מופיעים רקדנים בגודל כמעט טבעי בתנוחות מתוך כוריאוגרפיות של אורן או בהשראתן, נטמעים בשבריריותו של הנייר. לצד המיצב מוצבת התצוגה הארכיונית "הדה אורן: 'התנועה היום יומית באיזה תנאים היא ריקוד?'", המכילה תצלומים, קטעי וידיאו, רישומים, קטעי יומן ועוד, המתעדים רגעי מפתח בארבעים שנות הקריירה של הדה אורן. הילה סיפרה שהיא בעצם מחייה את הריקוד על ידי רקדנים אשר רוקדים לפי הכוריאוגרפיה של הדה אורן ,מצלמת ובשינויים קלים מעניקה אינטרפרציה משלה לעבודתה של הדה אורן. המיצבים הווידאו מוצגים בצורה מיוחדת בחדר חשוך גופי הרקדנים מוקרנים בגודל טבעי . כשם שאורן עבדה עם מוזיקאים בני זמנה ובחנה מקרוב את היחסים גין סאונד ותנועה גייסה הילה את המוסיקאים יוני ניב ואלכס נס אשר יצרו קומפיזציה על צליל בודד והיוצרת תנועה כמעט סטאטית. בין לבין נכנסו לתערוכתה מורן שוב אשר מעניקה עיניים שמחות לצילה בינדר. ראשית העושר של אוסף האיורים וכריכות הספרים המוצגים הדהימו אותי. אכן עושר יצירתה של צילה הוסתר, וכפי שמציינת איה לוריא בתכניה" מאמצע שנות הארבעים ועד שנות השבעים איירה בינדר עשרות ספרים. אך דמותה נותרה חידתית עלומה ונשכחת" על יצירתה ,מציינת לוריא, מצד אחד התפעלות סקרנות צופנת חלום מוקפת חיות ,ומשפחה צעירה אך גם נמצא בדמותה תמונת מצב פסיכופיזית של כאב אכזבה עצבות ובדידות."מורן שוב חוקרת ספרים בעין אוהבת. היא בוחנת את השכבות האינטלקטואליות, הרוחניות והאסתטיות שיוצרים עיצובי הכריכה ונייר הבִּטנה (פורזץ), הבחירות הטיפוגרפיות, הניקוד ויחסי איור וטקסט על הדף, איכויות הנייר, הדפוס ותיפורי השִדרה. את ממצאי חקירותיה היא מתעדת מנקודת מבט מקרבת. לצד זאת, היא נוקטת לעתים בדרך של התערבויות (מוסווית יותר או פחות), כגון שתילת שורות משלה במקום הטקסט המקורי. בהתבסס בין השאר על מכתביה האישיים של בינדר לאהובה המשורר נתן אלתרמן חיברה מורן תסכית מקורי אותו ניתן להאזין במדריך הקוליועל הנדנדות התלויות באולם . (בהשתתפות חוה אלברשטיין, איה לוריא, צבי סלטון, מורן שוב ועדד מנדה לוי). לסיכום התערוכות החדשות במוזיאון הרצליה מגוונות מציגות סיפורי מסע מחקריים של אמניות ואוצרות בעקבות נשים, ממשיות או מומצאות, שחיו ופעלו בזמנים ובמקומות שונים. הן האמניות והן הנשים מושאי מחקרן הן נשים יוצרות, פועלות, אוהבות, נואשות, פגועות ופוגעות, מחפשות, לא מרפות, המשתוקקות לבטא את רעיונותיהן יצירתן, לממש את דרכן, גם אם הדבר כרוך לא אחת בקשיים הנובעים מעצם היותן נשים. את כל הפרויקטים מלוות אוצרות, המוסיפות נקודת מבט רחבה, הקושרת בין הסיפורים והעבודות. כך הצליחו האוצרות והאמניות לחשוף את סיפורן ויצירתן של הנשים ואולי בדרך זו גם סגרו מעגל, הסירו חסמים ונלחמו עבורן ועבור חופש היצירה ושיוויון לאשה לדורות הבאים.כל זאת עם אינטרפרטציה וכלים אמנותיים שלהן. פתיחה: שבת, 14 בינואר 2017, בשעה 20:00נעילה: 22 באפריל 2017 מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הבנים 4 , הרצליה, טל' 955101109-שעות פתיחה : ימים ב', ד', ו' ושבת 14:00-10:00 / ימים ג', ה' 20:00-16:00 www.herzliyamuseum.co.il

 
צילומי התערוכה "מר אולבריך והעלמה נוימן "
עבודות רונית פורת.
מחווה להדה אורן- הילה בן ארי וד"ר איה לוריא.
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS