פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ה', כט’ בתשרי תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 
דר' דליה הקר-אוריון, מביאה לנו סקירה מעניינת על תערוכת " יוחנן סימון: היום אני כותב לך רק סתם", שנערכת בימים אלו במוזיאון הרצליה.
14:03 (20/05/17) אילנה כהן

מכתבים מצוירים של יוחנן סימון . מאי 2017פאן נוסף במורשתו האמנותית של הצייר הידוע יוחנן סימון, נחשף לעיני המבקרים בתערוכה שנפתחה לאחרונה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ותוצג בחודשים מאי-אוגוסט 2017. התערוכה תחת הכותר: " יוחנן סימון: היום אני כותב לך רק סתם", באוצרותו של עוזי אגסי, מוצגת במסגרת התוכנית "אוסף +" שמגמתה להעלות מחדש ולהתבוננן על ציורים של אמנים שיצירות שלהם נמצאות באוסף המוזיאון. יוחנן סימון הציג כבר בשנת 1964 במוזיאון ששכן אז ברחוב בר-אילן בהרצליה. כמה מציוריו שנתרמו, מוצגים בתערוכה הנוכחית לצידם של מכתבים מצוירים ששלח לבנותיו איה וניצה במהלך השנים. ספר מיוחד שיצא לאור על ידי בתו איה סימון בן-צדף תחת הכותר "מכתבים מצוירים של יוחנן סימון", מהווה עדות מקסימה לז'אנר זה של האמן, המגלה אותו באור חדש. המכתבים שנשלחו בתקופות שונות , גם מהקיבוץ וגם בזמן שהוא היה בדרום אמריקה נועדו לבנותיו. הם חושפים פאן איש ורגיש, בו הוא מצייר בפרטי פרטים, בחוש הומור ובצבעוניות שובת לב, נושאים שונים המעסיקים אותו כאדם.הוא עצמו מתואר כאדם רזה בעל חוטם ארוך שהגיגיו מועלים לעיתים בתוך בועות (כמו בועות דיבור המופיעות בקומיק סטריפס). ציורי השמן שלו שנבחרו להיות מוצגים מייצגים הן את שנות החמישים,ושייכים למגמה הריאליסטית-סוציאליסטית, המתעדת את המצב בארץ הנבנית. אלה שצוירו בשנות ה-70 בעקבות ביקורו בברזיל מעלים נופים סוריאליסטטים צבעוניים. "התור לאוטובוס" מראה שורה של אנשים מהמעברה שהשתרעה בין גבעת אולגה וחדרה, הממתינים לאוטובוס מטח פתאומי של גשם שתפס אותם לא מוכנים מלמד על כושר המצאה וההישרדות הבא לידי ביטוי בשימוש בשקים,ובספר פתוח ועל הקשרים האנושיים כמו המבוגרים המגוננים על הילדים. בציור נוסף מאותה תקופה מתגלה גלריה של דמויות המאפיינות אותה וממחישה את ישראל הנבנית ככור היתוך אנושי. שורת דמויות המייצגות כוללת דתיים וחילוניים, חקלאים ועירוניים, אשכנזים וספרדים, זקנים וצעירים. אשה שלבושה הדור המחזיקה זר פרחים בידה מייצגת כנראה את סבתה של איה (משיחה אישית עם בת האמן) , שגם בתנאים של הארץ ממשיכה כרבות בנות דורה שעלו מגרמניה להתלבש בהידור ולשמור על גינונוים אירופאיים. חוש ההומור האופייני לאמן באה לידי ביטוי גם באינטראקציות בין הדמויות , כמו הילד הקטן שמתבונן על רגליה של בחורה צעירה. נפקד מקומו של האייקון באדום –לבן, של תחנת האוטובוס של אותה תקופה. הבריכה בקבוץ שמתוארת בצורות ברורות וחדות כמו יתר ציורי השמן ובצורה כללית. בוקר ציור משנות השבעים עם צורות אייקוניות של עצים וצמחים צבעוניים בהשראת הנס ארפ ואחרים, כשלא נפקד מקומה של הציפור הקטנה (מורשת אנסור?) העומדת על ענף בקצה הימני של הציור.לעומת הציורים הגדולים, הסכמטיים ובעלי המגמה האידיאולוגית בולטים המכתבים קטני הממדים עם האיורים המקסימים שצוירו בצבעי מים וטכניקה מעורבת. יש גם הסברים המשולבים באיורים עצמם ובהם הוא נחשף לא רק כרשם ואמן רגיש אלא גם בעיקר כאדם על מכללול רגשותיו, דעותיו והשגותיו. סימון המאייר גילה את יכולוליו בזמן שאייר את גיליונות "משמר לילדים" וספרים בהוצאת "ספרית הפועלים". בין המכתבים המאויירים הוא מתייחס לנושאים כללים ופרטיים כמו לדוגמה דוגמה באיור שמתאר אספן אמנות שבא לקנות מציוריו שך האמן כשהוצגו במוזיאון הרצליה. האספו בעל הממון ,לא בהכרח בעל הבנה באמנות, ומשבח עבודות לפי גודלן ומנדשה לשלם עבורם כמה שפחות. או באיור המראה דאגות חומריות המונעות ממנו ומעסיקות את מחשבותיו בזמן שהוא הולך ברחוב המומחשות בעזרת ציורים המוצגים בתוך בועות. הרצון לקנות מכונית, הנסיעה להולנד ועוד. התערוכה והספר "מכתבים מצוירים של יוחנן סימון" מומלצים בפה מלא!!!