פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ה', כה’ באב תשע”ז
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 
" סוס אחד נכנס לבר" של הקאמרי הינו עירוב בין מופע סטנדאפיסטי לבין הצגה כאשר הקהל אינו ידע מתי המופע ומתי ההצגה של המופע, עם אלמנטים רגשיים ואוטוביוגרפיים (של הסטנדאפיסט) ,המצליחה לשנות את התייחסותינו לסטנדפיסט ול"אחר" במציאות הפוליטית חברתית שלנו.
18:02 (15/07/17) אילנה כהן

אחד האלמנטים האמנותיים העיקריים שבא לידי ביטוי ברומן של גרוסמן היא ההצלחה לתרגם את הסיטואציה הסטנדאפית לרומן . הצלחה הנמדדת בין השאר ביכולת של הקורא של הרומן לדמייין כאילו הוא נמצא במופע סטנדאפ. בעיבוד של הקאמרי יש נסיון לשחזר מתוך הטקסט של הרומן, את המופע הסטנדאפ, ולהעביר אותנו דרך מופע הסטנדאפ לארועים ולתולדות חייו של דובל'ה ,הדמות המרכזית. בדרך זו מוגש לנו מופע הסטנדאפ שאינו נקי ויש בו אלמנטיים שלא שייכים למופע הסטנדאפ ,אלמנטים רגשיים ואוטביוגרפיים מחיי הסטנדספיסט שזורים במציאות הפוליטית וזיכרון השואה. דיווד גרוסמן אשר ספרו "סוס אחד נכנס לבר" מועלה,בימים אלו, בהצגה בקאמרי , טוען כי למרות הבוז הראשוני שיש לו ולקהל ה"נאור",נקל להזדהות עם הדמות של הילד דובהל'ה , שהיה פעם. ובעצם מעביר אותנו תהליך של אמפטיה לסטנדאפיסט של היום, ומעריץ את האומץ של הסטנדאפיסטים באשר הם להופיע על הבמה ולקבל בקרת כל רגע.. כסופר הוא מסתתר מאחורי הדברים שהוא כותב בספר , ואילו הסטנדפיסט שגרוסמן לומד להעריך, עומד חשוף לגמרי לפני הקהל וצריך להיות יצירתי ספונטני. אחד הקשיים של גרוסמן בכתיבה של הספר היא להראות כאילו ספונטאני . ביחס לשימוש במלים גסות ובאלמנטים של אלימות טוען,גרוסמן, שאלו חבויים גם בו . ומה שמביא את הקהל "אנין הטעם" המזלזל במופעי סטנדאפ להציץ ולהודות שגם הוא מתעניין ונהנה. ההצגה מתחילה דובל'ה הסטנדאפיסט במופע מציג את עצמו בצורה שלילית, גרוש משלוש נשים ואב לחמישה שאינו רואה אותם, משתמש במלים גסות, מבצע תנועות וולגריות עם קונוטציה מיניות , ויורד על שמאלנים, ערבים ומשפיל נבחרים מהקהל ,כשאחת מהם פיץ, חברת ילדות. יש לפנינו מחזה בתוך מחזה , סטנדאפ בתוך הצגת תאטרון המעבירה את קהל שבא לראות הצגה לקהל שצופה בסטנדאפ, בעל כורחו . הקהל של הצגת התאטרון משמש בשני תפקידים גם בתור קהל התאטרון וגם בתור חלק מהסיטואציה של קהל סטנדאפיסטי. סיטואציה הסטנדאפ בסיפור ובהצגה ,מאפשרת להכניס נימה פוליטית וחברתית כנגד היחס הבוז לערבים ולשמאלנים. למשל בקריאות ובקולות קהל השחקנים אשר ממוקמים באולם, והקולות שמשודרים מכיוון הקהל. במחזה כמו ברומן הוא נעזר בשתי דמויות מתקופת ילדותו של דובל'ה גיבור המחזה, הבאות להטיל אור נוסף על הדמות. הסטנדאפיסט מציג את עצמו באור שלילי ואומלל, של גרוש משלוש נשים, וחמישה ילדים אותם לא רואה, ורואה עצמו בצורה שלילית , ומבקש מהשופט בדימוס שיגיע למופע, על מנת שיחווה את דעתו עליו. ובעצם השופט משמש כ"מצפון" ורהבליטטור לדימוי העצמי של דובל'ה וגם שלנו הקהל .. פיץ, חברת ילדות, אשר דובל'ה קורא לה ומשפיל אותה על הבמה, מציינת שילדים התעללו בם, ושהגיעה למופע ומשמשת עדת אופי לזכותו של דובל'ה. ושואלת אותו : "למה אתה ככה"? השופט ופיץ ,בעזרתנו הקהל האמיתי גואלים אותו מהתייסרותו. התרככות רגשותינו כלפי דובל'ה נוצרת גם בזכות האנימציה הנאיבית בשחור לבן המוקרנת של ילד וילדה הלוקחים אותנו לימי הילדות של פיץ ודובל'ה. כפי שדרור קרן (השחקן הראשי והבמאי בהשראת מיכה לבינסון) מציין בתכנייה "בערב הזה , בהופעה, חוץ מפיץ ואבישי (השופט) יושב עוד עד "העד המרכזי"-הקהל. קהל שמביט כנראה במופע האחרון של האיש המיוסר שמולו, בחיים שהיו בצל השואה ,בהווי בגדנ"ע.... ואנחנו שגדלנו גידלנו והגענו עד הלום,...עם הזמנה להיזכר במי היינו ובמי אנחנו היום,...ולמה אנחנו ככה.." לאט לאט קהל התאטרון מתאים את עצמו והופך להיות לקהל סטנדאפיסטי שחקנים שיושבים בקרב הקהל מחזקים את התחושה של היותך צופה במופע סטנדפיסטי. למרות שמלכתחילה היו לו אולי בוז והתנגדות להיות חלק מקהל סטנדפיסטי. (הדבר נכון לגבי אנשים מגיל מתקדם שלא רגילים ולא ללכת סטנדאפ). דרור קרן המגלם את הדמות הראשית, מצליח להחזיק את הקהל לאורך כל המחזה ,ומפגין משחק מגוון, כשהוא עובר מסטנדאפיסט גס וכושל, לילד, איה גרניט-שבא מצליחה להעלות לפנינו דמות אישה ,איטית" מגוחכת ומביאה אותנו להתחבר לרגשנותה ויגאל זקס, משחק במינון הנכון את השופט הניטרלי והאדיש. שניהם כאמור מהווים כאנטיתזה לדמותו של דובל'ה אך תורמים להשלמת קווי אופי בדמותו ולהפוך אותו לכך שהקהל יקבל אותו .תרומה נוספת להצגה היא שאלו שלא קראו את הספר של גרוסמן יקבלו טעימה ממשנתו מה שימשוך אותם לקרוא את הרומן, ולפחות להיות פתוחים לשמוע את האחר ולא לדון לפי סטריאוטיפים. חבל רק שמיכה לבינסון המעבד והבמאי של ההצגה, שהיה הוא היוזם ובעל הרעיון להפוך את הספר להצגה, נפטר 3 שבועות לאחר החזרות על המחזה, כך ולא הצליח לראות את הגשמת הרעיון . לסיכום ההצגה מצליחה להביא ,"סוסים" כמונו לבר באזור תעשיה בנתניה, ולשנות קמעא את גישתנו לסטנדטאפ ולסטנדאפיסט האומלל, ואולי להביא אותנו לחשיפה ולהקשבה גם לקולות אחרים בחברה ובמציאות הפוליטית המורכבת שלנו.

 
יגאל זקס
סס אחד בא לבר
צילום ז'ראר אלון
איה גרניט-שבא
סס אחד בא לבר
צילום ז'ראר אלון
דוד גרוסמן בקאמרי
סוס אחד נכנס לבר.
צילום אילנה כהן פנר
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS