פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ש', כט’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 
ההצגה "פתאום דפיקה בדלת" ,עפ"י סיפוריו של אתגר קרת ובעיבודם של צבי סהר ועודד ליטמן ,נכנסת בדלת ראשית ובענווה לתיאטרון הקאמרי, ומעניקה לנו חוויה תיאטרונית שונה לגמריי , בשפת ה PuppetCinema, ובסינכרון של מדיות המשלבת וידאו, בובות ושחקנים.לטריילר
09:36 (15/10/17) אילנה כהן

בסיפוריו של אתגר קרת כל מיני אנשים דופקים בדלת מסיבות שונות. וכך קורה שצבי סהר המעבד והבמאי, דופק על דלתו של קרת ושל הקאמרי ומציע לספר את סיפוריו (של קרת) בשילוב של מדיות שונות. לטענתו זוהי הדרך המדויקת ביותר :"השחקן יוצר קשר ע"י ה סיפור ,הטקסט והעלילה של הסופר , התפאורה והלבוש מייצרים חוויה פלסטית , הקולנוע והווידאו את האשליה האולטימטיבית . והבובה הקטנה ) לעתים היא רק 2 רגליים קטנות א.כ) פועלת על הרגשות שלנו ." קרת מדבר על הבנאליות של המצב האנושי. ומנסה להבין את המצב האנושי ומגיע לתיזה שהוא מורכב מאלמנטים בסיסיים -אנשים מייחלים חיים פשוטים .אבל בקריצה גם הפתעות . את המושג " המצב האנושי" טבע מישל מונטיין במאה ה-16. הוא מונטיין מתח ביקורת קטלנית על יומרנותו של האדם בתחומי ההכרה. ההכרה האנושית היא סובייקטיבית ביסודה מותנית בנסיבות חיצוניות ובמצב רוחו של החוקר. הסתמכות על התבונה בלבד סופה ספקולציות תלושות מן המציאות. שום שיטה יציבה לא תהא בעלת תוקף בעולם שכולו "נדנדה נצחית", שהדבר היחיד היציב בו הוא אי - היציבות, עולם שבו נע הכל, גם הצופה וגם הנצפה ואין בו מנוס מהשתנות מתמדת. כלי ההכרה היחיד הנמצא ברשותנו הוא החושים, ויהיו בלתי - מהימנים בכל שיהיו.* באופן מסורתי בדרמה ובספרות הדפיקה בדלת היא גורלית בדרך כלל טרגית , במקרה זה קרת הסופר והבמאים סהר וליטמן מנסים לתת פירוש חדש. כל מיני אנשים דופקים ומציגים את המקריות והבאנליות, לצד ההפתעות עם הסתברויות נמוכות. דווקא בהצגה פתאום דפיקה בדלת אשר ראשית כל סיפור מאד ממוקד בדפיקה אקראית, מוצג הסיפור ע"י פוקוסים שונים לצופה , כך שהצופה יכול לבחור להתמקד באופן הפעלת הבובות והצילום, במשחק, בעלילה. כך שהסיפור של קרת על הבאנליות של החיים , מקבל רבדים שונים . ובהשלכה לחיים שהוא גם יכול לבחור למה להתייחס . הקהל ישב מרותק ועקב בדריכות, אילו חלקי גרוטאות יבחרו , איך הצלם מכוון את המצלמה כך שיופיע על המסך וידאו של אדם חשוד עולה במדרגות, בעוד שבסך הכל הבובנאית מובילה שני רגליים מיניאטורות מבד במעלה סולם צעצוע. הצופה ,לפי בחירתו, מעביר את עיניו ומחשבותיו מרצפת הבמה , לשחקנים ולמעלה למסך. "פתאום דפיקה בדלת" של קרת בעיבוד של סהר וליטמן בקאמרי, מתווכחת עם האמירה על הבאנליות של המצב האנושי, הדברים הכי הזויים קוראים בסיפור ,לעמת זאת בעיבוד הבימתי בקאמרי, כלב בובה , המופעלת בידי איילת גולן, מוכיחה לנו איך נבנית האשליה בצורה באנלית טכנית. אבל כולנו נהנים מסיפור ,האדם הקדמון צייר במערות, והיום אנו נהנים מסיפור טוב, מסרט והצגה וגם מסיפור מאחורי הקלעים -מהאופן שהצלמים והבובנאים מקרינים לנו. משחק מעולה והרמוני של הצלמים ומפעילי הבובות עם השחקנים ;אסף סולומון (בד"כ בדמות המספר) שמחה ברבירו, יובל סגל, נטע פלוטניק, איילת גולן, דני חליפה, איליה קריינס, בראיון עם אתגר קרת שמופיע בתכניה המעניינת שהפיק הקאמרי, מציין שאבא שלו שהיה ניצול שואה , ניסה לספר סיפור מצחיק שקרה לו בגטו, והמאזינים אף פעם לא אפשרו לו לספר, כי היו נעולים רק על האכזריות בסיפורי השואה. בסיפוריו מצליח קרת להעביר סיפור תוך שהוא מסיר את התוויות שאנו מדביקים על דמות וסיטואציה ומדגיש את המורכבות האינדיוודואלית . כל זה במסכת הבאנליות כביכול. תוך כדי צפייה בהצגה שאלתי את עצמי האם ההצגה תדבר לדור של הפרעות קשב וריכוז החשוף לפעלולי מחשב וידאו מתוחכמים. האם העלילה לא תאובד עבורם? העובדות מוכיחות שהנוער שמלפני כ-20 שנה נתפס מאד לסיפוריו הקצרים של קרת, (בצרפת מדקלמים את סיפוריו שתורגמו לצרפתית). ואולי הדרך הנאיבית לכאורה בעיבוד תתן להם אתנחתא ורוגע משלל היריות במשחקי המחשב. כך מצליחים קרת סהר וליטמן בדפיקה אחת בדלת ,להעביר לנו את הבאנליות ואת המקריות של החיים שלנו, עם קריצות להפתעות מחד ולפשטות ולנאביות. לסיכום פתאום דפיקה בדלת של קרת בקאמרי בעיבוד PuppetCinema של סהר וליטמן, והבובנאיות עובדת עלינו על כל החושים, מדליקה ומכבה את הדמיון והאשליה בבחירה ובמקריות. כך יצאנו מההצגה עם חיוך קל על השפתיים ולרגע קל נהנינו מנאביות שחוזרת לחיינו. עם שאלה על כוחו של גורל, מקריות ודמיון. . פרופ' ג'. או. יורמסוןמונטיין, מישל אקואם * מתוך אתר מט"ח.. לטריילר

 
יובל סגל
פתאום דפיקה בדלת
הקאמרי
ציליום יאיר מיוחס.
יובל סגל אסף סלומון
פתאום דפיקה בדלת
צילום יאיר מיוחס