פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ו', כז’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
אפילו עכשיו אני לא יכולה להאמין ולהודות על מה שעשיתי לאמי, ואיך שכמעט הרגתי אותה,... וכל זאת בגלל לחץ חברתי.
18:33 (18/11/17) אילנה כהן

הכל התרחש כאשר הייתי בת 16, עכשיו אני יודעת באופן מדעי איזו השפעה יש ללחץ חברתי . אבל באותה תקופה הרגשתי אותו את הלחץ החברתי רובץ כבד על כתפי. אחרי שאבי נפטר, , ייעצה יועצת בית הספר אשר חששה להתדרדרות אחי. לשלוח אותו לקיבוץ. אמי לא רצתה להיפרד מאיתנו ובמיוחד לא להפריד בינינו החליטה להעביר אותנו לקיבוץ חולדה. אמי ,שהתגעגעה אלינו נהגה לבוא לבקר אותנו מדי בשבוע. אחרי יום עבודה היתה נוסעת באוטובוס לתחנה מרכזית בתל אביב ומשם באוטובוס נוסף לקיבוץ חולדה. הנסיעה היתה ארוכה, האוטובוס עבר דרך ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, עקרון, מזכרת בתיה ומגיעה לקיבוץ. מכיון שפעלו רק שני אוטובוסים ביום לקיבוץ, נאלצה אמי לישון בקיבוץ, בחדר מבודד ללא שירותים (כן קופסת פח לצרכים ! ). ובבוקר שלמחרת נצטרכה לקום מוקדם ולסוע ישירות לעוד יום נוסף של עבודה. בינתיים החלו הילדים בכיתה לדבר ולקטר " איך זה שאמא שלך מגיעה כל שבוע, אוכלת וישנה פה , היא מנצלת את הקיבוץ ועוד." התביישתי כל כך והייתי עונה כל מיני תשובות מגומגמות ומתחמקות אך משנגמרו רעיונות לתשובות ומשגברו הלחצים אמרתי לאמי לא לבקר אותנו לעתים כה תכופות ,ובכל מקרה עדיף שלא תישאר ללון בקיבוץ. אמי , אשר רצתה שאהיה מאושרת ושארגיש נוח. בקיבוץ, קבלה את פסק דיניי. כך קרה שבפעם הבאה שהיא באה לבקר אותנו, לאחר יום עבודה, חזרה בטרמפ עם אחד מחברי הקיבוץ עד לצומת נחשון .. באותה תקופה של ראשית שנות ה-60 ,פעלו בארץ הפדאינים, והיו מקרים רבים של חדירה לארץ ורצח של אזרחים. אמי היתה בת 39 , אשה יפה במיוחד, נאלצה לעמוד בחושך בסיבוב נחשון ולחכות לאוטובוסים היוצאים מירושלים בדרך לתל אביב, אשר תדירות הגעתם נמוכה ,פעם בכמה שעות. על הלילה ההוא שמעתי רק בביקורה הבא ,טלפון אישי לא היה עדיין . רק אחרי שאמי ספרה לי מה עבר עליה יכולתי לדמיין אותה עומדת ברעד ובדמעות, וכל פעם שרוח נשבה והעצים הגבוהים נעו ועליהם רשרשו, דמיינה איך קופץ פדאיון אונס והורג אותה ואיך כל דקה נדמתה לה כשעה ,והיתה בטוחה שהיא לא עוברת את הלילה בחיים , נבהלתי והתביישתי כל כך שנכנעתי ללחץ החברתי ולפטפוטם ולא חשבתי על המאמצים שאמי עושה על מנת לפגוש אותי ואת אחי .ובמיוחד לא תארתי לי מה שהיה יכול לקרות לה חבקתי אותה ובקשתי שתשאר ללון. וההערות והפטפוטים של החברים בכיתה המשיכו אבל הפעם לא הקשבתי להם. אז אמא אמא בבקשה סלחי על כך שכמעט הרגתי אותך.