פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ג', טז’ בתשרי תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
"ציד המכשפות" של ארתור מילר בבימויו של גלעד קמחי, מכה בנו בבטן מיד בכניסה עם המוסיקה החזקה, במשחק באינטונציה של איומים וחשדנות, בלבוש והתפאורה הקודרים , ובעיקר באדפטציה למציאות שלנו ,מצליח להתחבר לפחדים הבסיסיים שלנו ולהעלות בנו מחשבות וקווי אזהרה .
07:21 (03/02/18) אילנה כהן
תגיות: ציד המכשפות, אתור מילר, הקאמרי, גלעד קמחי, דן שפירא, מרים זוהר, אביגייל הררי, איתי טיראן

העלילה מתרחשת בכפר קטן ומסורתי מתחיל 'ציד מכשפות' שבו שכנים מלשינים זה על זה בקיום יחסים עם השטן. אנשים מובאים למשפט, יושבים בכלא ואף מוצאים להורג. ארתור מילר בסס את העלילה על הארוע שארע ב- 1692בעיירה סיילם מסצ'וסט. באותה תקופה המושלים הבריטיים ווילאם ומרי הכריזו מלחמה על צרפת בקולוניות האמריקאיות ופליטי המדינות המותקפות חיפשו מקלט בסיילם . המאבק בין המתעשרים החדשים לאיכרים הותיקים , וגם חילוקי הדעות ביחס לסמואל פריס הכומר הראשון הפוריטני, קשוח וחמדני ומחלתם של בנותיו היוו קרקע פוריה לאמונה שהשטן תקף את העיירה ותייג את הבנות כמכשפות. המאבקים והחרדות הובילו להקמת בית דין מיוחד, חלק מהבנות הודו כדי להינצל מחבל התליה. בסיכום 200 איש הואשמו בקשר עם השטן ובעיסוק בכשפים, חלק מתו בבית הכלא ו-19 איש נתלו. בהקדמה למחזה מסביר מילר :"שהטרגדיה שהתרחשה בסיילם נבעה מפרדוכס שאנחנו עדיין לכודים באחיזתו ועדיין איננו מסוגלים לשער את קיצו ...למען מטרה נעלה שאף אחד אינו רואה את קיצו" . התיאוקרטיה שהקימו תושבי סיילם היתה במטרה לשמור על אחדות הקהילה ולמנוע מבעד כוחות עוינים לחדור באופן פיזי או אדיאולוגי להריסתה. "ציד המכשפות" היה גילוי פרברטי", מדגיש מילר, של הפאניקה שאחזה כשכף המאזנים נטתה לצד החופש , ומסקנתו היא שיש לשמור על שיווי המשקל בין סדר וחופש. המחזה, שנחשב ליצירת מופת, נכתב בשנות ה-50 של המאה ה-20, בתקופת הסנטור מקארתי, בימיה הראשונים של המלחמה הקרה, כשאמריקאים רבים נחשדו בהשתייכות לקומוניזם ונרדפו על כך. גם המחזאי עצמו הוזמן לשימוע בפני ועדת החקירה לפעולות אנטי אמריקאיות. "ציד המכשפות" של ארתור מילר, חוצה את מימד הזמן , ומעיד על הגאוניות של מילר בעיבוד סיפור היסטורי שהתרחש בעיירה סיילם בארה"ב ב- 1692 כאלגוריה לתקופת רדיפות מקארתי נגד הקומניסטים. לצד הכישרון מוכיח מילר גם אומץ רב לכתוב מחזה בזמן הרדיפות והוא אכן נדרש לחקירות ולמסירת שמות (כמו עוד במאים ושחקנים) וכמובן לא מסר.המחזה עוסק בסוגיות של דת ואמונה, דת וחוק, קשרי הון ושלטון ,חוצה זמן ומקום, ומצביע כיצד רגשות פחד, קנאה ,חמדנות יכולים להוביל אותנו לחברה המשמידה את עצמה.ארתור מילר כתב את המחזה לא רק כנגד שלטון המקארתיזם אלא גם בהתחברות אישית למעשה הבגידה של ג'ון פרקטור עם אביגייל היתומה. באותה תקופה הסתיימו 12 שנות נישואיו. כפי שכתב במאמר בניו יורקר משנת 1996 :" אני לא ניגש לסיפור רק מתוך מניעים חברתיים או הקשרים פוליטיים הנישואים שלי שהיו בני 12 שנה הלכו והדרדרו, ידעתי היטב מי אשם בדבר, קלטתי שעליתי על משהו שאני יכול להתחבר אליו באופן אישי, והמחזה התחיל לרקום עור וגידים סביב אישיותו של הגבר הזה..." הבימוי והעיבוד של גלעד קמחי בקאמרי , מצליח להכניס אותנו לסביבה של פחד, וחרדה, למיתחם עם חומה מקיפה (המסמלת את הגדר) , עם תלבושות של המיגזר החרדי, הכרוזים והפאשקווילים, המשחק והתנועות העצבניות של הבנות ,לעמת הפאתוס והבטחון של השופטים. אפשר היה לדעתי קצת לקצר באורך המחזה. מחזה-משל המתאר תקופה אפלה בה מנסה השלטון לשלוט בחופש המחשבה ובחופש הביטוי, כל זה בשם פטריוטיזם חד- קולי, נעדר סובלנות לדעה אחרת ולמחשבה אחרת. אהבתי את העיבוד של המחזה , אך לא הייתי רוצה שהוא ייתפס ויהפוך למסר של "אנטי דתיות" נגד המיגזר הדתי והחרדי. המשחק המעולה של מרים זוהר כרבקה נרס הזקנה בעלת העקרונות שאינה נכנעת ,ושל שאר השחקנים בעיקר דן שפירא כג'ון פרוקטור, אביגייל הררי כאביגייל ווילאמס איתי טיראן ככומר ג'ון הייל, ,אלי גורנשטיין עם קולו הרם והייחודי כשר דאנפורת. לסיכום חוויה תיאטרלית , המצליחה לרתק אותנו ולפגוע ישירות בבטן הרכה, בפחדים שלנו מהשתלטות הדת, הון ושלטון, חמדנות, קנאה. ולהרהורים מה קורה בחברה בה האזרחים נרדפים בגלל האשמות שווא, בעידן החופש לכאורה ופוסט-אמת. ******************************************************************************* ציד המכשפות מאת ארתור מילר נוסח עברי: גור קורן, גלעד קמחי בימוי: גלעד קמחי משתתפים: דויד בילנקה, רמי ברוך, אלי גורנשטיין, נטע גרטי, אביגיל הררי,מרים זוהר, יצחק חיזקיה, איתי טיראן, אלונה סער, אנסטסיה פיין, יוסי קאנץ, עירית קפלן, אורי רביץ, ג'וי ריגר, אנדריאה שוורץ, דן שפירא. תפאורה: ערן עצמון תלבושות: אורנה סמורגונסקי מוסיקה: אמיר לקנר תאורה: אבי יונה בואנו(במבי)