פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ג', כב’ בסיון תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
דניאל גלאי יו"ר בית לוויק, מסביר מדוע לא נערכה במשך שנים רבות עצרת זכרון בבית לייוויק ביום השואה והגבורה?
20:28 (06/04/18) אילנה כהן

מדוע קודם לא והשנה כן? מדוע לא נערכה במשך שנים רבות עצרת זכרון בבית לייוויק ביום השואה והגבורה?ישנן סיבות רבות מדוע כך היה. עוד אברר זאת עם החברים הותיקים ובהזדמנות אחרת אדווח על כך. אולם כדי לדייק, אפשר לציין, שהשואה נוכחה? אצלנו במשך כל השנה... כאשר אני נזכר בשנים בהן מרדכי צאנין ז"ל, יושב הראש האגדי של בית לייוויק היה פעיל, לא היתה הזדמנות שבה נשא דברים ובהם לא אזכר את חורבן יהדות אירופה. גם את העוולות כנגד היידיש בישראל צאנין אזכר תכופות.עתה הגיע דור חדש והפעיל שלנו, חבר ההנהלה, רוני כהן, מזה חודשים קבע, שבית לייוויק חייב לציין מועד זה בתכניות של הבית. לא אני ואף אחד אחר לא התנגדנו לדרישתו וכך היה שבשנה זו ב-11 באפריל 2018, בשעה 7 בערב, נקיים ערב זכרון לשואה ולגבורה. יותר מעצרת זכרון רשמית הארוע הפעם ישא אופי של מפגש שבעיקרו נחלוק את הצער העמוק , הכאב ומשמעותו. ממה שזכור לי מארגנטינה וגם בארצות אחרות בתפוצות, נהגו לקיים ביום 19 לאפריל לפי הלוח הלועזי, ביום של מרד גטו וורשה את טקס הזכרון לשואה. בישראל שינו את המועד לציון יום השואה בהתאם ללוח העברי. מצד אחד יש בכך משום ממלכתית ורשמיות, אבל מצד שני הקל הדבר להתעלם משפת היידיש, שפתם של הקדושים בה דיברו כל עוד נשמתם בם. זה הנוהג בארץ, זוהי העוולה שיש לתקנה. מידי שנה בשנה כאשר מתקרב מועד זה, שניתן לומר עליו כי הוא הקשה ביותר בלוח השנה, שב אני ובוחן, כיצד צריך וראוי לפעול בישראל כדי לכבד את זכר הקורבנות, את המורדים , את הפרטיזנים ואת גיבורי הגטאות ומחנות הריכוז. תשובתי המיידית והתמימה היתה תמיד "לשמוע, לדבר וללמוד יידיש", כי באופן זה נחוש בקרבה המירבית לאחינו ואחיותינו שנספו בשואה. תמיד חשבתי, שעלינו לשאת קולנו ולמחות כנגד האופי "הסטרילי" של עצרות הזכרון כאן בארץ. אולם כדי להוביל מחאה משמעותית נדרש כוח ותמיכה ובינתים אנו רחוקים ממצב זה. מעבר לכך מתלבטים האם רצוייה מחאה ביום שבו כל העם מאוחד באבל ובעצב על הקהילות היהודיות שנספו. מחאתנו תמתין להזדמנות אחרת...חש אני הקלה, מאחר ובתכנית הפעם נזכיר את קורותיהם של סופרי היידיש יצחק פענער וצבי כנר שהיו חברים באגודת סופרי היידיש בישראל, וגם את הידידים הקרובים ריקי ויוסי ווישניא שקשורים אלינו מזה שנים. בשנת 1939 כאשר המלחמה פרצה בפולין הילד יוסי ווישניא ממשפחה יהודית עניה, בילה במחנה קיץ שנוהל על ידי מנזר של הישועיים... נותק ממשפחתו במשך שנים אבל בדרך זו הוא הסתתר וניצל.המנחים של התכנית – רוני כהן ומתן מה אהבתי – הם אנשים צעירים שמביאים משב רוח רענן לאירוע שלנו. אני מזמין אתכם לבוא וליטול חלק במפגש.