פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
מדמואזל ז'ולי של אוגוסט סטרינדברג , רעננה ונועזת יותר מופיעה בגירסה פרינג'ית בצוותא כבר שנה. בהדגש השיפוט המהיר של הציבור, מאבק המינים והמעמדות. אהבתי.
07:40 (29/04/18) אילנה כהן
תגיות: מדמואזל ז'ולי, , אוגוסט סטרינדברג, תאטרון צוותא,, גד קינר,, ,דניס שמע, אייל נגר, , תמרה ניר, תמרה סטיל כהן

מדמואזל ז'ולי מחזהו של אוגוסט סטרינדברג שנכתב בשנת 1888 , כמו יין טוב נשמר וזוכה מדי פעם לעיבודים שונים.מה שמוכיח שדרמה טובה , ומוטיבים אמיתיים הם נצחיים. ההצגה בבימויה של דניס שמע אשר שמה למטרה להמחיש לנו כמה אנו נחפזים לבקר ולשפוט, ובמיוחד לגבי התנהגות נשים. ההצגה מתרחשת כאשר הקהל יושב מסביב לבמה בריבוע, ובעצם מעל לבמה. כן אנו הקהל שופט מעל. אמנם לא היה שיתוף של הקהל , אבלהרגשנו רגשי אשמה כששתמרה ניר עברה קרוב אלינו והצביעה באצבע כשהיא מישירה מבט . עצם העובדה שאנו משנים עמדתינו לאורך המחזה , בו עוברת מדמואזל ז'ולי טרנספורמציה משתלטנית ומשפילה, לתלותית וחלשה ובמיוחד לאור המהפך שעובר ז'אן , לעבד כי ימשול " גבר שובינסטי מתאכזר ומשפיל.דניס שמע הבמאית מציינת בתכניה "כשקיבלתי לידי את המחזה 'מדמואזל ז'ולי', שאלתי את עצמי מה אני יכולה לומר על יצירה שנלמדה, הוצגה ונחקרה שוב ושוב מאז כתיבתה ב-1888 ועד היום. ניסיתי לברר אילו שאלות אני רוצה לשאול, ביניהן מה מידת הרלוונטיות של מדמואזל ז'ולי בימינו אנו. כשנגשתי אל כתביו של סטרינדברג, מצאתי את המפתח. לא גורם אחד, אלא כמה, מניעים את העלילה. המרכזיים, לדעתי, הם השיח הציבורי והשיפוט המיידי. סטרינדברג שב ומזכיר את הציבור, את האספסוף החוגג מחוץ לאחוזה. לכן בחרתי שהקהל הצופה בהצגה יהיה אותו ציבור. הוא זה שיושב סביב ועוקב אחר המתרחש במטבח האחוזה, מארבע זוויות שונות. כך הוא רואה ארבעה סיפורים שונים של שלוש דמויות, שגם הן מספרות את הסיפור שלהן, לעצמן ולסובבים אותן. ז'ולי, ז'אן וכריסטין תכננו את המהלכים במשך ימים רבים, ודווקא בנקודת הזמן בה מתרחש המחזה, כל אחד מהם הגיע בשל כדי למלא את תפקידו – להשיג את מטרתו. השופט והמוציא לפועל הוא הצופה, המדרדר את ז'ולי אל התהום. עולמו של סטרינדברג השתלב היטב עם עולם התקשורת המיידית , עולם בו ידיעה או שמועה, המופצת כלאחר יד, הופכת לסטטוס בפייסבוק, ציוץ בטוויטר, טקסט במסרון או בוואטסאפ, ומשם הדרך לתחנות הרדיו ורשתות הטלוויזיה קצרה. קשה לי להאמין שניתן להסתדר בעולם כזה, בו המציאות הווירטואלית מתחפשת שוב ושוב למציאות קונקרטית. מציאות אשר שופטת לחומרה נשים, בעוד היא סלחנית כלפי גברים. למרות שהמחזה נכתב במאה ה-19 ומתאר יחסי כוחות התואמים את התקופה בה נכתב, הוא נכון, רלוונטי ומתאים לכל זמן. ז'ולי, ז'אן וכריסטין הן דמויות אלמותיות, שבאופן לא מודע (או שמא כן), יוצרות את עולמן, מתעדות אותו ומאפשרות לאספסוף לחבר את הסיפור שלו, להוסיף, להדגיש, לעבות, להפריז ואפילו להוביל אל הסוף הידוע מראש. כאז, כן עתה, האישה משלמת את המחיר במשפט השדה מול הציבור". אכן בבימויה של דניס,מובלטת העובדה שאנו ממהרים לשפוט והמציאות אשר שופטת לחומרה נשים, בעוד היא סלחנית כלפי גברים . בעוד הצהרתה שהמחזה רלבנטי להיום נכונה ביותר, דבריה על הפייסבוק והרשתות החברתיות מטעה במידה מסוימת כאילו ההצגה היא מודרנית ועיבוד באמצעים טכנולוגיים ,וחבל שכך, אמנם ההצגה קצת נועזת יותר וריאליסטית אבל הביצוע קלאסי ללא פעלולים טכנולוגיים, ובשל כך מומלצת לאוהבי הצגות קלאסיות איכותיות (כמוני). העלילה מתחילה בחגיגות אמצע הקיץ , היפוך הקיץ" - היום הארוך בשנה, בו השמש נמצאת בנקודה הצפונית ביותר. זהו ליל כשפים, טירוף ושכרון חושים, בו נפרצים כל הגבולות. מדמואזל ז'ולי, והמשרת ז'אן חוצים קווים אסורים. מולם ניצבת כריסטין המבשלת, ארוסתו של ז'אן, אשר בצביעותה והתחסדותה, משמשת כצלע שלישית להתרחשות במטבח האחוזה ולתוצאותיה הטראגיים הבלתי נמנעים. יוהן אוגוסט סטרינדברג (1912-1849) מחזאי, סופר, משורר ומסאי שוודי. בן שלישי לסוכן בחברת ספנות ולעובדת משק הבית. שנות ילדותו ובגרותו היו מלוות בתחושת אי-ביטחון רגשי, עוני, קנאות דתית והזנחה. מה עוד שאמו נפטרה בהיותו בן 13, העובדה כי משפחתו השתייכה למעמד הבינוני, השפיעה על תדמיתו העצמית ותחושותיו על הבדלים המהותיים בין המעמדות. מחזותיו הריאליסטיים, שהקנו לו את עיקר פרסומו – "האב" (1887), "מדמואזל ז'ולי" (1888( ו"נושים" (1888) - מתמקדים במאבק בין המינים, המתקשר במאבק מעמדי-חברתי. סטרינדברג היה חלוץ זרם הריאליזם והאמין כי הכתיבה הנטורליסטית האמתית היא מאבק פסיכולוגי בין שני מוחות. שני אנשים השונאים אחד את השני ברגע נתון ונלחמים על מנת להוליך אחד את השני לאבדון. סטרינדברג ששאף להעלות על הבמה פיסת חיים נאמנה ככל האפשר למציאות, הקדים את זמנו ביצירתו הדרמטית והספרותית והוכר כאחד מגדולי המחזאים בעת החדשה וממפלסי הדרך לדרמה המודרנית. על "מדמואזל ז'ולי" ציין סטרינדברג: "אינני מאמין כי יחסי אהבה, במובן הנעלה של המילה, עשויים לשרוד בין שני טיפוסים בעלי תכונות כה שונות, אך הענקתי למדמואזל ז'ולי את האשליה כי היא אמנם אוהבת את ז'אן, כדי להחליש מעט את רגש האשמה שלה. והנחתי לז'אן לדמות בנפשו כי אילו נשתנה מעמדו החברתי, עשוי היה לאהוב באמת. אני סבור שהאהבה דומה לפרח היקינתון,החייב להכות את שורשיו בחשיכה בטרם ינצו פרחיו המהודרים, ואילו במקרה זה הוא מלבלב בבת אחת, פורח ומזריע בעת ובעונה אחת , ומשום כך גם קמל מיד..." כלומר סטרינדברג אינו מאמין ,בנוסף,גם באהבה שאינה תלויה בדבר ובפרט בין בעלי מעמדות שונים ובין בעלי תכונות שונות דהיינו כמעט בכל סוג של אהבה. ההצגה מוכיחה שלא משנים האמצעים הטכנולוגיים, טבע האדם והחברה הם לא משתנים, מרכלים, שופטים ומעבירים מידע במהירות, פעם אותתו ע"י מדורות ועכשיו בוואטסאפ וברשתות חברתיות. התרגום של גד קינר (קיסינגר) ,אשר תרגומיו למחזות איבסן זיכו אותו בתואר "אביר מסדר הכבוד" קולח ומתאים לדורנו .יש לציין את משחקם הטוב של שלושת השחקנים תמרה ניר, אייל נגר, תמרה סטיל כהן. במיוחד אהבתי את המשחק המרענן של תמרה ניר .גם אייל נגר מצליח לגלם את המהפך בהתנהגותו ממשרת ממושמע לגבר שובינסטי מבזה.ותמרה סטיל כהן, הצליחה לשטות בי ובקהל כשלאורך כל המחזה העמידה פנים של אהובה חסודה ותמימה ורק בסוף מתגלה פרצופה האמיתי. לסיכום מדמואזל ז'ולי בצוותא הוא נסיון הפקה מעניין ורענן, עם רגעים דרמתיים , משחק טוב . דרמה מרתקת המשאירה אותך עם מחשבות נוגות על טבע האדם , הסדר החברתי, המלחמה בין המינים, והשיפוט המהיר.