לרגל
מאה שנה לפטירתו של מודיליאני, יצירותיו מוצגות לצד עבודותיהם של
אמנים נוספים – חיים סוטין, מואיז קיסלינג, ז'ול פסקין ועוד – שפעלו באותה עת
במונמארטר וחלקו רעיונות והשפעות. אמנים אלו, מרביתם יהודים, נודעו לימים כחברי
"אסכולת פריז".
אמדאו מודיליאני,(1884,
איטליה – 1920, צרפת), הגיע לפריז ב-1906, בהיותו בן 21, מארץ הולדתו, איטליה.
תקופה בה כרבע מאוכלוסיית העיר היו מהגרים שביקשו לעצמם עתיד חדש, ובהם אמנים
ומשוררים שהתקבצו ברובע מונמארטר ושאפו ליצור צורות ביטוי חדשות התואמות את הלך
הרוח המודרני. בין חברי תנועות האוונגרד הללו בלטה אישיותו הדומיננטית של
מודליאני.
לאחר
שבריאותו השברירית אילצה אותו לזנוח את תוכניתו להיות לפסל, התמקד מודיליאני
בציורי דיוקן עד סוף ימיו הקצרים (הוא נפטר בגיל 36 ממחלת השחפת, שהסתבכה עקב
אלכוהוליזם וצריכת סמים). הוא הרבה לצייר דמויות שוליים מהמעמד הבינוני-הנמוך –
וסביבתו הקרובה, שכללה מהגרים רבים בני לאומים שונים, זימנה לו מגוון עשיר של
טיפוסים אנושיים. את רישומיו נהג למכור בבתי הקפה בעיר או לחלק אותם תמורת כוסית
משקה.
מודיליאני
היה מעורה היטב בתרבות הצרפתית ושלט בשפתה, אך לצד זאת טיפח את שונותו ונהג להציג
את עצמו במילים "שמי מודליאני ואני יהודי". גם בדרכו האמנותית פיתח
סגנון ייחודי משלו, המובחן מאלו שרווחו בקרב חוגי האוונגרד באותה עת. בשנותיו
הראשונות בפריז הרבה לבקר במוזיאון הלובר, שם חקר – במאות רישומים – פסלים
אפריקאים ומצריים קדומים ופסלים יווניים קלאסיים. ברישומים מאוסף המוזיאון מראשית
דרכו של מודיליאני ניכרים עקבותיהם של הללו בקו המעוגל הבוטח ובתווי הפנים. אלה
המשיכו לאפיין את סגנונו העצמאי גם כאמן בוגר, בתקופה שבה הרבה לצייר דיוקנאות
מהתבוננות במודל חי.
למפגש
המחודש מסייעת דמותה של חנה אורלוף (1888–1968), פסלת מוערכת שפעלה באותן שנים
בפריז . היה לה גם תפקיד מפתח בהקמת מוזיאון תל אביב, כשהכירה לדיזנגוף, מייסדו,
את מארק שאגאל, על מנת שישמש כיועץ למוזיאון. קטעי זיכרונותיה מאותה תקופה, שפרסם
ב-1949 חיים גמזו – אז מנהל המוזיאון – מובאים לצד העבודות. הם מזמינים אותנו
לחזור לפריז של תחילת המאה העשרים, להתבונן בדמויות המגוונות שהתקבצו ברחובותיה
ובבתי הקפה שלה, ולהתוודע אל רוח התקופה האוונגרדית שהצמיחה את אחד מגדולי הציירים
של המאה העשרים.בנוסף למיפגש עורך מוזיאון תל אביב לאמנות תצוגה מיוחדת ומפגש עם האוצרת,סופיה בארי ליפשיץ ביום 13.5.21 בשעה 20:00. **************************** אמדאו מודיליאני, בין חברים11/5/21-1/9/21
התערוכה בסיוע המכון האיטלקי לתרבות, תל-אביב, ושגרירות איטליה
בישראל; ובאדיבות הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית ועכשווית, רומא, ומוזיאון ישראל,
ירושלים.
לאתר מוזיאון תל אביב לאמנות.#_lt#div style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px;"#_gt##_lt#a name="_Hlk71523371"#_gt##_lt#span lang="HE"#_gt#לרגל
מאה שנה לפטירתו של מודיליאני#_lt#/span#_gt##_lt#/a#_gt##_lt#span lang="HE"#_gt#, יצירותיו מוצגות לצד עבודותיהם של
אמנים נוספים – חיים סוטין, מואיז קיסלינג, ז'ול פסקין ועוד – שפעלו באותה עת
במונמארטר וחלקו רעיונות והשפעות. אמנים אלו, מרביתם יהודים, נודעו לימים כחברי
"אסכולת פריז#_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt#".#_lt#/span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/div#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; line-height#_sc# normal;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="mso-bidi-font-family#_sc#Calibri;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-latin"#_gt#אמדאו מודיליאני#_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#span lang="HE" style="mso-bidi-font-family#_sc#Calibri;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-latin"#_gt#,(1884,
איטליה – 1920, צרפת), הגיע לפריז ב-1906, בהיותו בן 21, מארץ הולדתו, איטליה.
תקופה בה כרבע מאוכלוסיית העיר היו מהגרים שביקשו לעצמם עתיד חדש, ובהם אמנים
ומשוררים שהתקבצו ברובע מונמארטר ושאפו ליצור צורות ביטוי חדשות התואמות את הלך
הרוח המודרני. בין חברי תנועות האוונגרד הללו בלטה אישיותו הדומיננטית של
מודליאני.#_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#b#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; line-height#_sc# normal;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="mso-bidi-font-family#_sc#Calibri;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-latin"#_gt#לאחר
שבריאותו השברירית אילצה אותו לזנוח את תוכניתו להיות לפסל, התמקד מודיליאני
בציורי דיוקן עד סוף ימיו הקצרים (הוא נפטר בגיל 36 ממחלת השחפת, שהסתבכה עקב
אלכוהוליזם וצריכת סמים). הוא הרבה לצייר דמויות שוליים מהמעמד הבינוני-הנמוך –
וסביבתו הקרובה, שכללה מהגרים רבים בני לאומים שונים, זימנה לו מגוון עשיר של
טיפוסים אנושיים. את רישומיו נהג למכור בבתי הקפה בעיר או לחלק אותם תמורת כוסית
משקה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; line-height#_sc# normal;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="mso-bidi-font-family#_sc#Calibri;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-latin"#_gt#מודיליאני
היה מעורה היטב בתרבות הצרפתית ושלט בשפתה, אך לצד זאת טיפח את שונותו ונהג להציג
את עצמו במילים "שמי מודליאני ואני יהודי". גם בדרכו האמנותית פיתח
סגנון ייחודי משלו, המובחן מאלו שרווחו בקרב חוגי האוונגרד באותה עת. בשנותיו
הראשונות בפריז הרבה לבקר במוזיאון הלובר, שם חקר – במאות רישומים – פסלים
אפריקאים ומצריים קדומים ופסלים יווניים קלאסיים. ברישומים מאוסף המוזיאון מראשית
דרכו של מודיליאני ניכרים עקבותיהם של הללו בקו המעוגל הבוטח ובתווי הפנים. אלה
המשיכו לאפיין את סגנונו העצמאי גם כאמן בוגר, בתקופה שבה הרבה לצייר דיוקנאות
מהתבוננות במודל חי. #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; line-height#_sc# normal;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="mso-bidi-font-family#_sc#Calibri;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-latin"#_gt#למפגש
המחודש מסייעת דמותה של חנה אורלוף (1888–1968), פסלת מוערכת שפעלה באותן שנים
בפריז . היה לה גם תפקיד מפתח בהקמת מוזיאון תל אביב, כשהכירה לדיזנגוף, מייסדו,
את מארק שאגאל, על מנת שישמש כיועץ למוזיאון. קטעי זיכרונותיה מאותה תקופה, שפרסם
ב-1949 חיים גמזו – אז מנהל המוזיאון – מובאים לצד העבודות. הם מזמינים אותנו
לחזור לפריז של תחילת המאה העשרים, להתבונן בדמויות המגוונות שהתקבצו ברחובותיה
ובבתי הקפה שלה, ולהתוודע אל רוח התקופה האוונגרדית שהצמיחה את אחד מגדולי הציירים
של המאה העשרים#_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR" style="mso-bidi-font-family#_sc#Calibri;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-latin"#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt#.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; line-height#_sc# normal;"#_gt##_lt#span dir="LTR" style="mso-bidi-font-family#_sc#Calibri;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-latin"#_gt#בנוסף למיפגש #_lt#/span#_gt##_lt#span style="text-align#_sc# center;"#_gt# עורך מוזיאון תל אביב לאמנות תצוגה מיוחדת ומפגש עם האוצרת,#_lt#/span#_gt##_lt#span style="text-align#_sc# center;"#_gt#סופיה בארי ליפשיץ ביום 13.5.21 בשעה 20#_sc#00. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# right; font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; line-height#_sc# normal;"#_gt##_lt#span style="text-align#_sc# center;"#_gt#****************************#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# right; font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px;"#_gt##_lt#span style="text-align#_sc# center;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE"#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt# #_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span style="text-align#_sc# center;"#_gt#אמדאו מודיליאני, בין חברים#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#span dir="LTR" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# center;"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt#11/5/21-1/9/21#_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#div style=""#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="text-align#_sc# center; line-height#_sc# normal;"#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px;"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt#התערוכה בסיוע המכון האיטלקי לתרבות, תל-אביב, ושגרירות איטליה
בישראל; ובאדיבות הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית ועכשווית, רומא, ומוזיאון ישראל,
ירושלים.#_lt#/div#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#p#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="text-align#_sc# right; font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; line-height#_sc# 115%;"#_gt##_lt#span#_gt##_lt#a style="font-size#_sc# 14px;" target="_blank" href="http#_sc#//www.tamuseum.org.il"#_gt#לאתר מוזיאון תל אביב לאמנות.#_lt#/a#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/div#_gt#
|