פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ד', יז’ באייר תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
"מצריה מצריה" ,צעקו אחרי מצחצח הנעלים והילדים אחריו. .המצחצח, שחום הפנים, פחדתי והייתי חוצה את הכביש,וברגעי אומץ, הייתי עונה להם: "אבל משה רבנו הגיע גם הוא ממצרים", לתשובה כזו לא ציפו והניחו לי.
17:58 (05/01/13) אילנה כהן

היהיינו ילדי החוץ של החברה הישראלית" כך פתח הסופר אלי עמיר את ההרצאה לרגל הוצאת ספרו של פרופ' בן עמי בבית התפוצות בתל בתל אביב ואז הכל חזר אלי כסרט איטי וצורב. ." למאות ילדי חוץ מוכי גורל הענקנו בית " נשמע קולו הרועד, של לונק ,המורה הזקן בן 75, חולה נושם בקושי וכמעט עיוור, אשר גם בטקס סגירת בית הספר האזורי בחולדה לא ניגמל מפטרונות בני הקיבוצים כלפי ילדי החוץ. "איזו שפה הם מדברים" שאלה שולה החתיכה הגבוהה . "מה זה צרפתית מצרית."? וכל השאר הגיבו בצחוק מתגלגל, ."טוב אין דבר ,בואו נראה להם את החדר ומה הביאה במזוודה"."תפתחי את המזוודה , תראי מה יש לך שם?. מה אין לך חזייה עדיין? אז איך את הולכת עם חולצת טריקו" מיד נפסלתי ע"י בנות ובני הכיתה אשר ליוו אותי ואת אמי ואחי מתחנת האוטובוס שלידחדר האוכל של קיבוץ חולדה. לאט לאט הוצאתי את בגדי המועטים שני זוגות נעליים אחד לחורף ואחת לקיץ, 2 ספרים חולצות , סוודר והמעיל היחיד שאמי קנתה לי במשכורתה הראשונה שמרתי היטב בידי. הבנות התקרבו והחלו להוציא את חוברות "עולם הקולנוע" שאמי הביאה ממקום עבודתה ומתחת להם התגלתה חבילת צמר גפן. "בשביל מה לך צמר גפן"? שאלה שוב שלומית. הסמקתי ולא עניתי. הרי בכתתי בבית ספר תל נורדוי בתל אביב אף אחת מהבנות לא הודתה שיש לה כבר מחזור, למרות שאחות ב"ס והמחנכת ניסו מדי פעם לתחקר את הבנות. מה באמת את קבלת כבר? נענעתי בראשי כן .להפתעתי כאן נרשמו לי 2 נקודות זכות. אבל לא לאורך זמן. במשך החודשיים הראשונים קשה היתה הפרידה לאמי ממני ומאחי והיא היתה מבקרת אותנו פעם בשבוע באוטובוסים לאחר יום עבודה ולמחרת חוזרת ישר למשרד. "בשביל מה אמא שלך באה כל שבוע? את יודעת זה עולה לקיבוץ? ארוחת ערב והקפה בבוקר ? "שאלו אותי החבררים בכיתה. . אבל אמי עובדת ויכולה לבוא רק אחר הצהרים ואין אוטובוס שחוזר לתל אביב בערב" הייתי מסבירה.. "אז למה שלא תיקח את אוטובוס הלילה מסיבוב נחשון ?" הציעו הילדים .כך נאלצה אמי להפצרתי , אשה יפה בגיל 38 לסוע עם אחד החברים בקיבוץ בלילה ולעמוד בסיבוב נחשון ולחכות לטרמפ בחשכה במקום מבודד.. היה זה בסוף שנות החמישים תקופת הפדאיון ואמי עמדה עם דמעות פחדה שתיאנס או תרצח.המתינה על הכביש לאוטובוס. כשאני חושבת על כך עוברת חלחלה בעצמותיי והכול בגלל שפתיה האדומות של דורית אשר צייצה "אמהות של ילדים אחרים לא באים כל שבוע ומנצלים את הקיבוץ". ואני נכנעתי. "תפתחו את המזוודה ? מה הבאתם רדיו. מאיפה זה מאיטליה? עם עין ירוקה. ומה יש לילדה ביד? בובה שסוגרת עיניים ? נענעתי את עלמה בובתי. והיא השמיעה "MAMA" באיטלקית. בגיל שלוש עם הורי ואחי הקטן עומדת בנמל חיפה מול הפקיד "פרעה" אשר התבונן בדרכון ובתעודות שלנו הוציא את עפרונו מאחורי אזנו נעמד על רגליו ואמר בציניות להורי :" האם אתם לא יודעים שהיה כאן שלטון בריטי? איך זה שנתתם שם אנגלי לבת שלכם ". הלן בעברית זה לאה!". פסק , מחק ורשם רק הגעתי לכיתה א' החלטתי יום אחד ששמי יהיה אילנה.האמת שאינני זוכרת בדיוק למה אולי בגלל שנולדתי בט"ו בשבט. אולי בגלל שהיו עוד ארבע אילנות בכיתה אז אהיה כמו כולם.. וכך נולדתי מחדש כאילנה ישראלית ולא הלנה מטרויה שמלכים נאלצו להילחם בשבילה אלא אילן שמשום מה שורשיו נודדים והוא צריך לעבור הרבה מלחמות על הקרקע הבסיסית כדי יתנו לו להניח את שורשיו, לפרוח להביט לשמים ולחייך. ולעתים גרגרי החול הנושבים מהפירמידות מעלים לי געגוע לארץ עתיקה בלתי נודעת..