פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ד', יז’ באייר תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
היינו ילדי החוץ של החברה הישראלית" כך פתח הסופר אלי עמיר את ההרצאה לרגל הוצאת ספרו של פרופ' בן עמי בבית התפוצות בתל אביב ואז הכל חזר אלי כסרט איטי וצורב.
16:21 (09/03/13) אילנה כהן

"מצריה מצריה" צעק אחרי מצחצח הנעלים ואחריו רצו והצטרפו הילדים ברחוב. מהמצחצח שחום הפנים פחדתי במיוחד והייתי חוצה את הכביש וברגעי אומץ עונה לילדים המקניטים " אבל גם משה רבנו בא ממצרים" לתשובה כזו לא ציפו והרפו. " למאות ילדי חוץ מוכי גורל הענקנו בית " נשמע קולו הרועד, של קלוני ,המורה הזקן בן 75, חולה בקושי נושם וכמעט עיוור, אשר גם בטקס סגירת בית הספר האזורי בחולדה לא ניגמל מפטרונות בני הקיבוצים על ילדי החוץ.. "תפתחי את המזוודה , תראי מה יש לך שם?. מה זה אין לה חזייה עדיין והיא הולכת עם חולצת טריקו שמעתי את לחשושי הבנות. מיד הבנתי כי נפסלתי ע"י בנות ובני הכיתה אשר ליוו אותי ואת אמי ואחי מתחנת האוטובוס שליד חדר האוכל של קיבוץ חולדה. "איזו שפה הם מדברים" שאלה שולה החתיכה הגבוהה " "צרפתית" עניתי בשקט . "איזו צרפתית זו צרפתית מצרית."? ומיד פרץ צחוק. "טוב אין דבר בואו בכל זאת נראה להם את החדר ומה הביאה במזוודה". לאט לאט הוצאתי את בגדי המועטים שני זוגות נעליים אחד לחורף ואחת לקיץ, 2 ספרים חולצות , סוודר והמעיל היחיד שאמי קנתה לי במשכורתה הראשונה שמרתי היטב בידי. הבנות התקרבו והחלו להוציא את חוברות "עולם הקולנוע" שאמי הביאה ממקום עבודתה ומתחת להם התגלתה חבילת צמר גפן. "בשביל מה לך צמר גפן"? שאלה שוב דורית. הסמקתי ולא עניתי. הרי בכתתי בתל נורדוי בתל אביב אף אחת מהבנות לא הודתה שיש לה כבר מחזור, למרות שאחות ב"ס והמחנכת ניסו מדי פעם לתחקר את הבנות. מה באמת את קבלת כבר? נענעתי בראשי כן .להפתעתי כאן נרשמו לי נקודות זכות. אבל לא לאורך זמן. "בשביל מה אמא שלך באה כל שבוע? את יודעת זה עולה לקיבוץ? ארוחת הערב והקפה בבוקר, החדר" . אבל אמי עובדת ויכולה לבוא רק אחר הצהרים ואין אוטובוס שחוזר לתל אביב בערב.. "אז למה שלא תיקח את אוטובוס הלילה מסיבוב נחשון ?" הציעו הילדים .וכך נאלצה אמי להפצרתי , אשה יפה בגיל 38 לסוע עם אחד החברים בקיבוץ בלילה ולעמוד בסיבוב נחשון ולחכות לטרמפ בחשכה במקום מבודד.. היה זה בסוף שנות החמישים תקופה הפדאיון ואמי עמדה עם דמעות ופחדה שתיאנס או תרצח. כשאני חושבת על כך עוברת חלחלה בעצמותיי והכול בגלל שפתיה האדומות של דורית אשר צייצה "אמהות של ילדים אחרים לא באים כל שבוע ומנצלים את הקיבוץ". ואני נכנעתי. "תפתחו את המזוודה ? מה הבאתם רדיו?. מאיפה זה מאיטליה? עם עין ירוקה. ומה יש לילדה ביד? בובה שסוגרת עיניים ? נענעתי את עלמה בובתי. והיא השמיעה "MAMA" באיטלקית. בגיל שלוש עם הורי ואחי הקטן עומדת בנמל חיפה מול הפקיד "פרעה" אשר התבונן בדרכון ובתעודות שלנו הוציא את עפרונו מאחורי אזנו נעמד על רגליו ואמר בציניות להורי :" האם אתם לא יודעים ששלטו כאן האנגליםי?איך זה שנתתם שם אנגלי לבת שלכם " . "הלן בעברית זה לאה!". פסק , מחק ורשם רק הגעתי לכיתה א' החלטתי יום אחד ששמי יהיה אילנה.האמת שאינני זוכרת בדיוק למה אולי בגלל שנולדתי בט"ו בשבט. אולי בגלל שהיו עוד ארבע אילנות בכיתה אז אהיה כמו כולם.. וכך נולדתי מחדש כאילנה ישראלית ולא הלנה מטרויה שמלכים נלחמו ל בשבילה אלא עץ אילן שמשום מה שורשיו נודדים והוא צריך לעבור הרבה מלחמות על הקרקע הבסיסית כדי יתנו לו להניח את שורשיו, לפרוח להביט לשמים ולחייך. ולעתים גרגרי החול הנושבים מהפירמידות מעלים לי געגועים לארץ עתיקה בלתי נודעת..