פורטל הנשים הראשון בישראל
  www.wol.co.il
נש"ר נשים ברשת
יום ה', טו’ בתמוז תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
 
13:42 (07/01/13)
אילנה כהן
כנסו לבלוגים של נש"ר http://nashimbares het.wordpress.com/
 







.
בתקופה זו של סליחות, הזדמנות לבקש סליחה מאמא. שרה פנר ז"ל, צילום אילנה כהן.
19:43 (05/04/13) אילנה כהן

אפילו עכשיו אני לא יכולה להודות מה עשיתי לאמי, כמעט הרגתי אותה, וכל זאת בגלל לחץ חברתי.! הכל קרה כאשר הייתי בת 16,עכשיו אני יודעת באופן מדעי על השפעה והסכנה שיש ללחץ חברתי . ואכן באותה תקופה הרגשתי אותו כנטל כבד לוחץ על כתפי. אחרי שאבי נפטר, אני ואחי עברנו לגור בקיבוץ חולדה, אמי, שהתייסרה מהפרידה, נהגה לבוא לבקר אותנו פעם בשבוע. אחרי יום עבודה היתה נוסעת באוטובוס לתחנה מרכזית בתל אביב ומשם מחכה לאוטובוס נוסף לקיבוץ חולדה. הנסיעה היתה ארוכה, האוטובוס עבר דרך ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, עקרון, מזכרת בתיה ומגיעה לקיבוץ. מכיון שהיו רק שני אוטובוסים ביום לקיבוץ, נאלצה אמי לישון בקיבוץ, בחדר מבודד ללא שירותים . בבוקר שלמחרת נצטרכה לקום מוקדם ולסוע ישירות ליום עבודה נוסף . בינתיים החלו הילדים בכיתה לדבר " איך זה שאמא שלך מגיעה כל שבוע, אוכלת וישנה את לא רואה שזה ניצול וכו'." התביישתי כל כך ובקשתי מאמי לא לבקר אותנו לעתים כה תכופות ובכל עדיף שלא תישאר ללון בקיבוץ. אמי קיבלה את פסק הדין שלי , בגלל שרצתה שאהיה מאושרת ושארגיש נוח. בקיבוץ. כך שבפעם הבאה שהיא הגיעה לבקר אותנו, לאחר יום עבודה, חזרה באותו ערב בטרמפ עם אחד מחברי הקיבוץ לצומת נחשון שם הוריד אותה. באותה תקופה של שנות ה-50 ,פעלו בארץ הפדאיונים, והיו מקרים רבים של חדירה לארץ ורצח של אזרחים. אמי היתה בת 38 , אשה יפה במיוחד, נאלצה לעמוד בחושך בסיבוב נחשון ולחכות לטרמפ או אוטובוס ,היוצאים מירושלים בדרך לתל אביב .למרבית המזל הגיע אוטובוס והיא הצליחה להגיע בשלום הביתה. בביקור הבא, אחרי שספרה לי אמי איך עמדה בדמעות וכל שניה דמיינה איך קופץ עליה פדאיון והורג אותה ואיך כל דקה ארכה לה כשעה , הבנתי את גודל הסכנה שחשפתי את אמי ואמרתי לה שזו הפעם האחרונה שתחזור בטרמפ לסיבוב נחשון. וספגתי בשקט את הערות הילדים. אז אמא סלחי על כך שכמעט הרגתי אותך!.